יום ראשון, 3 באוגוסט 2008

"הנוסע המתמיד"- רשמים מסין


שלום וברכה!

אם אתם קוראים את המאמר הזה, כנראה שאתם בדרך הנכונה. ב"דרך".
אין הכוונה במאמר זה לשכנע, לצייר תמונה וורודה או לדחוף מישהו מכם לנסוע לסין.
לא כולכם תוכלו לנסוע לשם. בעיות פרנסה, ילדים, צרכים שיש לדאוג להם פה. אך אם יתאפשר- אם תוכלו לעשות מאמץ (גשמי ונפשי)- ההתקדמות ב"דרך" מובטחת.

הייתי בסין קרוב לחמישה חודשים. מהם שלושה למדתי בבית החולים האוניברסיטאי בעיר צ'נגדו שבמחוז סצ'ואן.
בחרתי להתמקד במערכת עיכול (digestive department), דיקור וטווינא.


סין- לא מה שחשבתם

כשאתם מדמיינים אותה, אתם רואים זקנים יושבים ומציירים קליגרפיות או מדברים על הפילוסופיה של החיים. אתם בטח רואים צעירים ומבוגרים עושים צ'י גונג, טאי צ'י, קונג פו ובונים את הצ'י בגופם ובסביבתם.... אז זהו- שלא.
לא כל סיני שתפגשו שם הוא הקיסר הצהוב, לא כולם מרחפים, מתעמלים, לוקחים צמחי מרפא, מודעים לעצמם ולחיים כמו שאנחנו "מצפים" מהם שיהיו.
אבל!
ויש אבל גדול. מעבר לכך שסין מדהימה בנופים שלה, היא מדהימה בפשטות שלה.
האנשים- קשיי יום, דואגים לעבודה, לפרנסה, לילד (היחיד) שלהם ולכלב (המעוטר בשכמיות מצחיקות למיניהן) ועם כל זאת, פשוטים.
בקבלה היהודית יש מושג שנראה "מלבושים" או "קליפות". הקליפות הנ"ל מעכירות את האור הפשוט שלנו ולכן כדי להגיע לאושר/ הארה- יש "להיפטר" מהמלבושים. ברפ' הסינית יש את המושג "shen ming"- הניצוץ בעיניים. ואת זה- מביאה הפשטות.

ה "גסטרולוג" שלי שם בבית חולים פעם אמר: "הסינים לוקחים צמחים כמו שהם מדברים אנגלית" וזה אומר, כמעט ובכלל לא. אז אם חשבתם לרגע שהסינים אוהבים לקחת צמחים.... אבל המודעות- ישנה.
לפעמים המודעות שם היא מודעות עודפת עד כדי כך שאנשים עושים אבחנה לעצמם ("יש לי חסר צ'י בכליות, נכון ד"ר? אז אולי תקיעות בלב"?) ולוקחים "פטנטים" או פורמולות על דעת עצמם. ואין שם בעיה לרקוח פורמולות באופן עצמאי. הצמחים נגישים שם כמו שפה הפלאפל נגיש רק חבל שפלאפל הוא (לרוב) לא חומר מרפא.
בשוק, בבתי מרקחת, בפינות רחוב, כמעט לאן שלא תפנו- תראו צמחי מרפא. נגיש. הרפואה הסינית- ברחובות העיר. חלום שמתגשם!
אבל- "אליה וקוץ בה". ראיתי במחלקה הרבה מאוד אנשים שקיבלו שלשולים, עצירויות וכאבי בטן- פשוט מלקיחת צמחים על דעת עצמם.

בנוסף לצמחים, רואים ברחובות קוראים בכף יד, מדקרים למיניהם שמציעים טיפולי פלא, אבחנות על פי אף, עיניים וכף רגל.
לבעלי יכולת השכמה מתקדמות (ומוקדמות)- אם תלכו לפארק הקרוב אליכם, תראו גברים ונשים מתרגלים טאי צ'י או צ'י גונג, נשים מבוגרות רוקדות ריקוד עם חרבות או מניפות ויש גם כאלה שסתם עושים הליכה תוך כדי סיבובי ידיים.
בקיצור, גם אם אתם לא תלמדו כלום בבית החולים (אוי ואבוי לכם)- תלמדו הרבה על אורחות החיים והפשטות רק מעצם ההתבוננות.

יאללה תכל'ס!

הת'כלס קצת מורכב כי כל אחד יש לו צרכים שונים ורצונות משלו.
אני באופן אישי החלטתי להתמקד.
יש את האפשרות לפרוס את החודשיים כך שכל יום יומיים אתם במחלקה אחרת אך אני חששתי מ "תפסת מרובה לא תפסת" ולכן התמקדתי במחלקת העיכול (שמעניינת אותי ממש באופן אישי ואם מישהו מכם רוצה הסברים למה, יש לי הסבלנות להסביר).
למי פונים?
לרמון והנהלת הסמינר. שם כבר ינחו אתכם לגבי מילוי הטפסים והאישורים הרלוונטיים. הם גם המקשרים ביניכם לבין האוניברסיטה בסין ודואגים שיעשה הכל על מנת שתקבלו את מה שתבקשו.

בית החולים מתחלק למרפאות חוץ (out patient) ומרפאות פנים (inpatient).
למרפאות החוץ מגיעים המקרים שמקבלים מרשם והמטופל חוזר לביתו ובמרפאות הפנים נמצאים המטופלים שהוחלט לאשפז אותם.
המחלקות, בגדול ממש, מתחלקות ל-3.
דיקור, צמחים, טווינא.

במחלקת דיקור- תראו בעיקר מקרי שבץ, שיתוקי פנים (פציאליס) למיניהן ולעיתים נדירות בעיות פנימיות שהצמחים לא ממש עזרו להם.
בטווינא- זו מחלקת ה "בטן גב" (תרתי משמע). ולמה? כי כמעט ואין שם מטופלים. לא בגלל שהרופא לא טוב או שאין בעיות אורתופדיות בעיר אלא שפשוט הרבה יותר זול לאיש הפשוט לקבל טיפול טווינא באחת הקליניקות בחוץ (שנשלטות ע"י מטפלים עיוורים- שעושים הצגה טובה ממש, לפעמים) ככה שאם אתם רוצים להתמחות בטווינא- זה קצת קשה במרפאת הבית חולים. אני ממליץ לקחת "שיעורים פרטיים" מהמאסטר לטווינא של האוניברסיטה. פשוט לבקש.

אבל, גבירותיי ורבותיי, העיר צ'נגדו מפורסמת ברפואת הצמחים שלה. בצ'נגדו יש את שוק הצמחים ה כ י גדול בסין והרופאים מומחים בעיקר בצמחים. אם תרצו, תבקשו ממשרד הזרים באוניברסיטה שיארגן סיור בשוק הצמחים עם מישהו שמבין ועם מתרגמת טובה(!). לא לשכוח להביא מצלמות. זה מרתק- לא רק לאוהבי צמחים.

שימו לב!
אם לא תבקשו שיבוץ/ מחלקה ספציפית, הם ישבצו אתכם על דעת עצמם או על בסיס רופא פנוי.
אילו מחלקות יש? עור, ילדים, גניקולוגיה, עיכול, כבד כיס מרה, מחלקת רקטום (יש כזה דבר. בדקתי), נוירולוגיה ועוד...


"אין הביישן למד..."

אם ניחנתם בביישנות טבעית, זה הזמן להיפטר ממנה לפחות לזמן השהייה בבית החולים. למה? כי מי ששואל לא לומד.
אני מאחל לכם שתקבלו רופא/ה שיסביר לכם את ה"קייס" ואת עקרון הטיפול, הטיפול והסיבות השונות שהנחו אותם דווקא לאבחנה זו. אך לצערי, (לרוב) זה לא קורה.
הרופאים שם לא ממש שמים לב אליכם שאתם שם כי היו אלף לפניכם ויהיו אלף אחריכם או כמו שאמר אחד הרופאים למתרגמת שלי "הזרים הם כמו עננים. יום אחד ישנם, יום שני אינם" לכן- יש לאזור כוחות ולשאול! לשאול! לשאול!
אל תוותרו על אבחנת דופק ולשון ואם יש משהו שלא הבנתם- תרשמו בצד או שתשאלו מיידית. אחרת, תלכו לאיבוד בין כל המקרים והמטופלים.


"ואין הקפדן מלמד"

יש מעט, אבל מעט רופאים שישאלו אתכם שאלות, וזה טוב. ממש טוב, כי זה מראה על כך שלרופא הזה אכפת מכך שתדעו ושיש לו רצון ללמד אך פגשתי גם בכאלה שכל הזמן "מתקילים" ואם אתם לא יודעים הם לוקחים את זה באופן אישי וקצת יורדים עליכם, בלשון המעטה. אני אומר-
אין מה להתרגש. לקחת את הדברים בפרופורציה וללמוד מכל דבר.
אם יש רופא שלא מוצא חן בעיניכם כי מתנהג אליכם בזלזול, לא מתייחס בכלל וכדו'- אפשר לפנות למשרד הזרים והם יחליפו לכם אותו.

טיפים

לבית החולים יש להצטייד ב:
- מחברת עבה
- עטים רבים (כי אתם הולכים לכתוב הרבה ומי שלא- איך ילמד?)
- סבלנות
- מוטיבציה ורצון ללמוד


לסיכום,

הדרך להיות מטפל יותר טוב, עוברת בסין.
אני קיבלתי מזה המון. ידע באבחון, צמחים, דיקור, טכניקות דיקור וכן- הרחבת אופקים.

אני מאחל נסיעה, שהייה ולמידה פורה לכל המתכוננים לנסוע. ולאלו שלא נוסעים, אם לא השנה אז אולי שנה אחרת ותזכרו-
"מכל מלמדיי השכלתי"- מכל דבר אפשר ללמוד.

אחד הדברים שנוכחתי לראות שם, זה שהרמה של הרפואה הסינית שלנו הישראלים לא רק שלא רעה בכלל אלא אפילו טובה מאוד ולפעמים עולה על זו של הסטודנטים שנמצאים שם בשנה חמישית או שישית. הרמה פה טובה. טובה מאוד. ועל כך תודה תודה להנהלת ומורי הסמינר למסלול.

לבסוף, אחרי 4 חודשים בסין אני יכול לומר שמלבד הרפ' הסינית שלשמה נסעתי-

אין כמו בארץ.

שאו ברכה ו "דרך" צליחה!



שי

אין תגובות: