על הקשר בין קשיות העורף ללב

- ד"ר, העורף שלי תפוס
- זה לא העורף, זה הלב


"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (עקב י' טז').

פירש רש"י: "ערלת לבבכם"- אוטם לבבכם וכיסויו
ספורנו: " וערפכם לא תקשו עוד"- ובסור קושי העורף המונע מלפנות אל הראוי, תפנו להכיר את בוראכם

מי לא סובל מעורף תפוס. כמעט כל אחד מאיתנו ישמיע קולות של חתול מיוחם באם יעסו לו במעט את איזור השכמות והעורף. כמטפל, אני לא זוכר מקרה בו עורף של מטופל או מטופלת היו משוחררים (לפני טיפול).
אנחנו תולים את זה בלחץ, במצב הפוליטי/ ביטחוני/ כלכלי בארץ, בישיבה מרובה מול מחשב או טלויזיה, בחוסר תנועה ובמכת קור (בעיקר ממזגן בקיץ). כל זה נכון. אך,
האם חשבתם מדוע עם ישראל, "העם הנבחר", נקרא כל הזמן "עם קשה עורף"? ולמה בפסוק המובא מעלה, נמצא לחבר בין העורף ללב? ולמה לא חותכים גם את ערלת הלב בטקס ברית המילה?

ישנם פירושים רבים לברית המילה. אחד הפירושים מסביר שברית המילה נעשה ביום השמיני דווקא כי הספרה שמונה, על פי תורת הסוד, זו ספרה שהיא מעל הטבע. כלומר, יש לנו 7 ימים בשבוע, ממשיים וחומריים ולכן הספרה הבאה אחר כך, מסמלת את האלמנט שמעל הטבע, מעל הבריאה. וכך, אנו מחברים את עצמנו עם האלוהות, שנמצאת מעל הטבע. מה גם שבספרה 8 יש את תנועת האינסוף, מה שאין בשאר המספרים החתוכים. ושוב, האלוהות האין סופית והחיבור שלנו.
מקום הברית, קצה האיבר- שם מתבצע החיבור הכי קדוש בין גבר לאשה, שם מתחילה היצירה של חיים חדשים במפגש בין היין ליאנג, בין הזכר לנקבה. אך על פי המסורת, על מנת שהמפגש יהיה מקודש- ראשית יש להסיר את ה"מכסה" מעל האיבר, הערלה, הן פיזית והם רוחנית (תהליך שמתקיים בעצם הברית עצמה).
את העורלה עצמה טומנים בעפר. מדוע?
הרב אשל"ג מסביר סיבה פנימית לכך: "האדם צריך לחתוך את הטבע של האהבה העצמית שלו ואת זה לזרוק לעפר, לבטל אותו כעפרא דארעא". כלומר, ביטול הגאווה.
הגאווה, מביאה ל "אין עוד מלבדי" וכשדברים לא נעשים כרצוני, לא כמו שביקשתי ו/ או איך שרציתי שיהיו- זה מביא לידי כעס. הכעס משויך לכבד, לאלמנט העץ. הכבד ברפואה הסינית אחראי על הזרימה החופשית והחלקה של צ'י (אנרגיה) בגוף וכשהוא תקוע, בדר"כ בגלל כעסים פנימיים, הכל נתקע. השרירים מתקשים, תהליכים פנימיים נעצרים ואז "במקום שאין זרימה- יש כאב".
אם כך, צריך לטפל בכבד? אתם מבינים שלא. לא מספיקה ברית המילה עצמה. אלא עיקר ה"חיתוך" שאנו צריכים לבצע הוא הסרת עורלת הלב.
הלב, הנמצא במרכז החזה, משול לקיסר כל האיברים. הסינים אומרים "כשהקיסר חולה- כל הממלכה סובלת". הלב הוא משאבת הדם בגוף ושולט בדם. גם ברפ' הסינית וגם ביהדות כתוב: רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. (פרשת ראה, יב',כג')
כלומר, הדם, מלבד היותו נוזל אדום, בתוכו מוכלת הנשמה או הSHEN כפי שנקראת הנפש בסינית. כשהנפש לא מאוזנת, יש לבדוק את איכות וכמות הדם. (למשל, אחרי איבוד דם רב כמו לאחר לידה או ווסת ארוכה, בדימומים בין ויסתיים רבים , מופיעים תסמינים נפשיים).
כשאנו כבר יותר בוגרים (מגיל 13) אנו נקראים להסיר את ערלת הלב. כלומר, לתת לנפש אשר בדם לזרום בצורה חופשית, הרמונית ובריאה, ללא מעצורים, מחסומים, להסיר את המִכסה המכָסה את פתח הלב.
וכך, כשהנפש בריאה, אין סיבה לדברים להיתקע.
אז מה הקשר לעורף?
העורף, אחורי הצוואר, הוא הציר של הראש. הוא המכוון אותנו לאן להסתכל, הוא השולט בתנועות וכיווני הראש. הוא זה המסמל לגוף להסתובב בעקבותיו וללכת בדרך שבה ראה לנכון ללכת. הבעיה שלנו, שלא תמיד אנו בוחרים בדרך הנכונה ללכת בה. אלא מתעקשים ללכת בדרך שבה הלב, שעודנו מכוסה בעורלה בחר ללכת בה. אם מתוך נוחות, תאווה, גאווה, התעלמות ועצימת עיניים תוך כדי אמירת "יהיה בסדר והכל לטובה" בעוד שבתוך תוכנו אנו מרגישים שהדרך היא אינה הדרך הנכונה והמתאימה לנו. לפעמים "החיים" הובילו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים מבלי שהייתה לנו שליטה על כך. ומה קורה בעקבות זאת?
הגוף, שאין שני לו ברצותו את טובתנו, מסמל ומסמן לנו: הלו!! הצוואר שלך מסובב לכיוון הלא נכון! לא זו הדרך! והוא נתפס.
זה יכול לקרות פתאום כי "הגיעו מים עד נפש", הגדשנו את הסאה, וזה יכול לקרות בהדרגה. אפשר להתעלם מזה, לאורך שנים אך תמיד, באיזה שהוא שלב- כבר לא נוכל לעמוד לו. ומסאזי'ם? לא יוכלו לזה. הקלה קלה אך לזמן מועט.
עם ישראל נקרא עם קשה עורף לא רק בגלל עקשנותו גרידא אלא העקשנות ללכת בדרכי "אלוהים אחרים", בדרכים לא לו. הצואר מסובב לכיוון הלא נכון ואנו עוברים על: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". (במדבר טו לט')

לכן חברים, אם העורף שלכם תפוס- התבוננו טוב טוב פנימה, הסירו את ערלת הלב, תנו לצואר שלכם להסתובב בחופשיות לדרך הנכונה שלכם, בה אתם צריכים ללכת והדבר נכון שבעתיים (או שמונתיים) עם כניסתינו לחודש 'אלול', חודש הרחמים והסליחות, חודש בו אנו נדרשים, כל אחד מאיתנו, לעשות חשבון נפש ולבדוק דרכינו ומעשינו.

בברכת חודש טוב

שלכם

שי

עקב בצד אגודל- פרשת "עֵקֶב".

" והיה עֵקֶב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם...ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך...ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך והסיר ה' ממך כל חולי..." (דברים ז')

כך מתחילה פרשת "עקב". בני ישראל לא מזמן יצאו ממצרים ועומדים להיכנס ארצה. יש הרואים את היציאה ממצרים כשלב הראשוני של היווצרות העם. ממצב של עבדים, בתוך כור ההיתוך הפכו בהנהגתו של משה לעם של ממש. העבדות- כחבלי לידה והיציאה כלידה עצמה. שלב המדבר הוא שלב הגדילה בו אנו לומדים מה אסור ומה מותר, מקבלים את כל הנחוץ לנו: מָן מן השמים לאכול, בשר עד לפתח הבית, סנדלים שלא בלו ושמלות שלא התכלו. מים מן הסלע לשתות והרבה נסיונות, שבהם לפעמים עמדנו ולפעמים פחות.
ערב הכניסה לארץ משה מסכם את מה שעברנו וממשיך בפרשתנו את ה"שכר והעונש" באם נעמוד או לא בתנאים האידאליים להמשך צמיחתינו, התבגרותינו.

הפרשה נבחרה להיקרא פרשת "עקב"- אולי בעקבות היותה מילה ראשונה משמעותית בפסוק זה אך נראה לי שיש לבחירה זו משמעות עמוקה יותר.
פירוש הפשוט של המילה "עקב" זה בעקבות, אם וכו'- כהתנייה אך חכמים מפרשים אותה גם כ"עָקב", החלק האחורי בכף רגלינו עליו אנו נשענים בעמדנו על האדמה.

העקב, על פי הרפואה הסינית, נשלט ע"י הכליות. הכליות הן שורש הYIN והYANG בגופנו, שער החיים, החומר הגולמי ממנו אנו מקבלים אנרגיה פוטנציאלית וע"י יכולת הטרנסופרמציה והשינוע של מע' העיכול והמחמם המשולש- היא הופכת לאנרגיית חיים זמינה ופעילה.
הכליות שייכות לאלמנט המים, השקיפות והאמת הפנימית של כל אחד מאיתנו וכן האמת האוניברסלית. הן משופעות באנרגיה שלא קיבלנו מאוכל ושתייה אלא פוטנציאל אלוקי, גנטי (תורשתי), פרה-נטלי.
הכליות הן המצבור של האנרגיה הזו בגוף ולכן מאוד חשוב לדעת איך להשתמש בה ואיך לא להשתמש בה. וכך, הסינים, כמו משה לבני ישראל העומדים בפני עצמם ועצמאותם עם כניסתם לארץ- נתנו הוראות והכוונה מה לעשות ומה לא על מנת להישמר ולא לחלות, מה לעשות על מנת להמשיך לפרות ולרבות בבריאות ושפע.

חכמים בחרו לפרש את המילה עקב כעקב כף הרגל בגוף על מנת להסביר את הרעיון של הענווה שיש לנו לנהוג בה עם אלוקים, שעלינו לקיים גם המצוות שלכאורה נראות הכי פחות חשובות ונמצאות אי שם למטה בסדר העדיפויות כמו שאומר רש"י:" אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון" . אך כאן, כמטפל ברפואה סינית, בעיניים ומחשבה סינית אני שם לב לדברים הבאים:

"עקב תשמעון"- הכליות ברפואה הסינית נפתחות לאוזניים. לאוזן צורה של כליה ועליה פזורות נקודות דיקור רבות שדיקורן משפיע על כל האיברים בגוף ממש כמו ברפלקסולוגיה שם האיברים משתקפים בכף הרגל (ושוב עקב:).
יכולת השמיעה תלויה בעיקר בחוזקת אנרגיית הכליות ועם הגיל, ככל שהאנרג' הפוטנציאלית, הגולמית אוזלת, כך עם הגיל המבוגר (בדר"כ) השמיעה נחלשת. ושוב- הקשר עקב- כליות- שמיעה.

הפסוקים ממשיכים "והרבך וברך פרי בטנך אדמתך... לא יהיה בך עקר ועקרה...והסיר ה' ממך כל חולי"- הכליות, הן האחראיות ברפ' הסינית על המטען הגנטי שלנו ועל יכול הפריון והרבייה. כליות חזקות- ייצרו וולד בריא וחזק ואילו כליות חלשות יכולות להיות פתח לבעיות התפתחות, חליים שונים וחולשות. וכך, אומר השם למשה שידריך את עם ישראל לדרך חיים נכונה ובריאה (פיזית ובעיקר רוחנית, נפשית) ובכך ההבטחה לפריון מבורך, פירות בטן ופירות אדמה בריאים וטובים.


אני מאחל לכולנו שנזכה ללכת בדרך האמת (הכלייתית) בצורה עקבית ונכונה, עקב בצד אגודל, ושנזכה לחיים טובים, פוריים ובריאים.

(עכשיו, נשאר לברר את פרטי הדרך, לא?)

"בשמלה לבנה"- מאמר על ט"ו באב

"אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן... וְחוֹנוֹת בַּכְּרָמִים..." (מסכת תענית)

כמידי שנה אני מוצא עצמי מתחבט בשאלה מה יש בציון המועד "ט"ו באב" שעם ישראל דואג לציינו שנה בשנה מה הקשר שלו לאהבה, שמחה, בגדי לבן ואיך הוא מתסדר עם התיאוריה הסינית של "חמשת התנועות"?

"בשיא היאנג פורץ היין ובשיא היין פורץ היאנג"

ט"ו באב חל בליל ירח מלא (כמו בכל מחציתו של חודש ירחי). וכמו שאומרת הכותרת, בשיא המהלך של התמלאות הלבנה, שנמצאת בדיוק בהפרש חצי שנה מט"ו בשבט- מתחיל לו תהליך חדש.

אם ט"ו בשבט הוא חג לאילנות כי ביום זה "ירדו רוב גשמים" ופורץ לו כנבט צעיר אלמנט העץ, האביב ושמחת הקיץ - ט"ו באב משמש בהלכה

כיום האחרון לנטיעה (כל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה) ונפתח השער לעונת הסתיו, אלמנט המתכת הלבן ולתקופת החגים בהם נפתחים שערי שמיים לקבל את תפילותינו ולהמטיר עלינו יורה ומטר.

מכיון שט"ו באב היה "יום נטיעות אחרון" לשנה אפשר להניח שט"ו באב היה חג של נטיעות, ולכן כשאמרו חז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב" אפשר שהתכוונו לבניית בתים חדשים בישראל (חתונות), שהן גם סוג של נטיעות חדשות ומכאן המקור למנהג החתונות ביום זה.

בנוסף, ט"ו באב מסמל את שיאו של הקיץ (עונת האש) ורגש האהבה, המשויך לעונה זו, נמצא בשיאו ולכן ט"ו באב קרוי גם "חג האהבה".

כל זה יפה וטוב ויכול להתאים לכולם אך מה מיוחד ביום זה דווקא לישראל? בספר שופטים מסופר סיפור "פילגש בגבעה".

מעשה פילגש בגבעה מספר על אונס של אישה משבט יהודה בידי צעירים משבט בנימין (מהיישוב גבעה) שגרם למותה. בעקבות המעשה נלחמו בני ישראל בבנימין מלחמת חורמה ואף נדרו לא לתת את בנותיהם לבני שבט בנימין. לאחר ששבט בנימין כמעט שנכחד מחוסר נשים, הפתרון לבעיית הנדר שניתן לצעירי בנימין הרווקים היה להגיע אל כרמי שילה בזמן החג ו"לחטוף" מבין המחוללות את האישה הראויה.

בנוסף לכך, בגמרא מובא ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב שבנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים ואומרות: בחור שא עיניך מה אתה בוחר לך אל תתן עיניך בנוֹי תן עיניך במשפחה 'שקר החן והבל ביופי אשה יראת ה' היא תתהלל'".

אז למה לובשים לבן ולא אדום כצבע האהבה?

בני ישראל נמשלו ללבנה, שדווקא לאחר שהיא יורדת עוד ועוד מתחילה העלייה שלה ויום ט"ו באב מסמל את שיא העלייה לאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ו- תשעה באב.

מט"ו באב היום מתקצר והלילות מתארכים, הרוח מתחילה לנשוב, הלחות נעלמת אט אט, היובש של עונת הסתיו נכנס וצבעה הלבן של המתכת נמצא בפתח. ישנן סיבות נוספות במקורות לבגדי הלבן אך כאן זה מסתדר נפלא עם התיאוריה הסינית של חמשת האלמנטים שאנו חוגגים את תחילת השנה החדשה, עונת הסתיו והחורף, ראש השנה למלכים ולחודשים, התחדשות כללית, צבירת כוחות ומאגרים לעונת החורף הקרה.

עכשיו, כשהדברים ברורים לי (ואולי גם לכם) אסיים ב-חג אהבה שמח, "מעבר" בריא וכן- "תחל שנה וברכותיה".

שלכם,
שי.

"הנוסע המתמיד"- רשמים מסין

שלום וברכה!

אם אתם קוראים את המאמר הזה, כנראה שאתם בדרך הנכונה. ב"דרך".
אין הכוונה במאמר זה לשכנע, לצייר תמונה וורודה או לדחוף מישהו מכם לנסוע לסין.
לא כולכם תוכלו לנסוע לשם. בעיות פרנסה, ילדים, צרכים שיש לדאוג להם פה. אך אם יתאפשר- אם תוכלו לעשות מאמץ (גשמי ונפשי)- ההתקדמות ב"דרך" מובטחת.

הייתי בסין קרוב לחמישה חודשים. מהם שלושה למדתי בבית החולים האוניברסיטאי בעיר צ'נגדו שבמחוז סצ'ואן.
בחרתי להתמקד במערכת עיכול (digestive department), דיקור וטווינא.


סין- לא מה שחשבתם

כשאתם מדמיינים אותה, אתם רואים זקנים יושבים ומציירים קליגרפיות או מדברים על הפילוסופיה של החיים. אתם בטח רואים צעירים ומבוגרים עושים צ'י גונג, טאי צ'י, קונג פו ובונים את הצ'י בגופם ובסביבתם.... אז זהו- שלא.
לא כל סיני שתפגשו שם הוא הקיסר הצהוב, לא כולם מרחפים, מתעמלים, לוקחים צמחי מרפא, מודעים לעצמם ולחיים כמו שאנחנו "מצפים" מהם שיהיו.
אבל!
ויש אבל גדול. מעבר לכך שסין מדהימה בנופים שלה, היא מדהימה בפשטות שלה.
האנשים- קשיי יום, דואגים לעבודה, לפרנסה, לילד (היחיד) שלהם ולכלב (המעוטר בשכמיות מצחיקות למיניהן) ועם כל זאת, פשוטים.
בקבלה היהודית יש מושג שנראה "מלבושים" או "קליפות". הקליפות הנ"ל מעכירות את האור הפשוט שלנו ולכן כדי להגיע לאושר/ הארה- יש "להיפטר" מהמלבושים. ברפ' הסינית יש את המושג "shen ming"- הניצוץ בעיניים. ואת זה- מביאה הפשטות.

ה "גסטרולוג" שלי שם בבית חולים פעם אמר: "הסינים לוקחים צמחים כמו שהם מדברים אנגלית" וזה אומר, כמעט ובכלל לא. אז אם חשבתם לרגע שהסינים אוהבים לקחת צמחים.... אבל המודעות- ישנה.
לפעמים המודעות שם היא מודעות עודפת עד כדי כך שאנשים עושים אבחנה לעצמם ("יש לי חסר צ'י בכליות, נכון ד"ר? אז אולי תקיעות בלב"?) ולוקחים "פטנטים" או פורמולות על דעת עצמם. ואין שם בעיה לרקוח פורמולות באופן עצמאי. הצמחים נגישים שם כמו שפה הפלאפל נגיש רק חבל שפלאפל הוא (לרוב) לא חומר מרפא.
בשוק, בבתי מרקחת, בפינות רחוב, כמעט לאן שלא תפנו- תראו צמחי מרפא. נגיש. הרפואה הסינית- ברחובות העיר. חלום שמתגשם!
אבל- "אליה וקוץ בה". ראיתי במחלקה הרבה מאוד אנשים שקיבלו שלשולים, עצירויות וכאבי בטן- פשוט מלקיחת צמחים על דעת עצמם.

בנוסף לצמחים, רואים ברחובות קוראים בכף יד, מדקרים למיניהם שמציעים טיפולי פלא, אבחנות על פי אף, עיניים וכף רגל.
לבעלי יכולת השכמה מתקדמות (ומוקדמות)- אם תלכו לפארק הקרוב אליכם, תראו גברים ונשים מתרגלים טאי צ'י או צ'י גונג, נשים מבוגרות רוקדות ריקוד עם חרבות או מניפות ויש גם כאלה שסתם עושים הליכה תוך כדי סיבובי ידיים.
בקיצור, גם אם אתם לא תלמדו כלום בבית החולים (אוי ואבוי לכם)- תלמדו הרבה על אורחות החיים והפשטות רק מעצם ההתבוננות.

יאללה תכל'ס!

הת'כלס קצת מורכב כי כל אחד יש לו צרכים שונים ורצונות משלו.
אני באופן אישי החלטתי להתמקד.
יש את האפשרות לפרוס את החודשיים כך שכל יום יומיים אתם במחלקה אחרת אך אני חששתי מ "תפסת מרובה לא תפסת" ולכן התמקדתי במחלקת העיכול (שמעניינת אותי ממש באופן אישי ואם מישהו מכם רוצה הסברים למה, יש לי הסבלנות להסביר).
למי פונים?
לרמון והנהלת הסמינר. שם כבר ינחו אתכם לגבי מילוי הטפסים והאישורים הרלוונטיים. הם גם המקשרים ביניכם לבין האוניברסיטה בסין ודואגים שיעשה הכל על מנת שתקבלו את מה שתבקשו.

בית החולים מתחלק למרפאות חוץ (out patient) ומרפאות פנים (inpatient).
למרפאות החוץ מגיעים המקרים שמקבלים מרשם והמטופל חוזר לביתו ובמרפאות הפנים נמצאים המטופלים שהוחלט לאשפז אותם.
המחלקות, בגדול ממש, מתחלקות ל-3.
דיקור, צמחים, טווינא.

במחלקת דיקור- תראו בעיקר מקרי שבץ, שיתוקי פנים (פציאליס) למיניהן ולעיתים נדירות בעיות פנימיות שהצמחים לא ממש עזרו להם.
בטווינא- זו מחלקת ה "בטן גב" (תרתי משמע). ולמה? כי כמעט ואין שם מטופלים. לא בגלל שהרופא לא טוב או שאין בעיות אורתופדיות בעיר אלא שפשוט הרבה יותר זול לאיש הפשוט לקבל טיפול טווינא באחת הקליניקות בחוץ (שנשלטות ע"י מטפלים עיוורים- שעושים הצגה טובה ממש, לפעמים) ככה שאם אתם רוצים להתמחות בטווינא- זה קצת קשה במרפאת הבית חולים. אני ממליץ לקחת "שיעורים פרטיים" מהמאסטר לטווינא של האוניברסיטה. פשוט לבקש.

אבל, גבירותיי ורבותיי, העיר צ'נגדו מפורסמת ברפואת הצמחים שלה. בצ'נגדו יש את שוק הצמחים ה כ י גדול בסין והרופאים מומחים בעיקר בצמחים. אם תרצו, תבקשו ממשרד הזרים באוניברסיטה שיארגן סיור בשוק הצמחים עם מישהו שמבין ועם מתרגמת טובה(!). לא לשכוח להביא מצלמות. זה מרתק- לא רק לאוהבי צמחים.

שימו לב!
אם לא תבקשו שיבוץ/ מחלקה ספציפית, הם ישבצו אתכם על דעת עצמם או על בסיס רופא פנוי.
אילו מחלקות יש? עור, ילדים, גניקולוגיה, עיכול, כבד כיס מרה, מחלקת רקטום (יש כזה דבר. בדקתי), נוירולוגיה ועוד...


"אין הביישן למד..."

אם ניחנתם בביישנות טבעית, זה הזמן להיפטר ממנה לפחות לזמן השהייה בבית החולים. למה? כי מי ששואל לא לומד.
אני מאחל לכם שתקבלו רופא/ה שיסביר לכם את ה"קייס" ואת עקרון הטיפול, הטיפול והסיבות השונות שהנחו אותם דווקא לאבחנה זו. אך לצערי, (לרוב) זה לא קורה.
הרופאים שם לא ממש שמים לב אליכם שאתם שם כי היו אלף לפניכם ויהיו אלף אחריכם או כמו שאמר אחד הרופאים למתרגמת שלי "הזרים הם כמו עננים. יום אחד ישנם, יום שני אינם" לכן- יש לאזור כוחות ולשאול! לשאול! לשאול!
אל תוותרו על אבחנת דופק ולשון ואם יש משהו שלא הבנתם- תרשמו בצד או שתשאלו מיידית. אחרת, תלכו לאיבוד בין כל המקרים והמטופלים.


"ואין הקפדן מלמד"

יש מעט, אבל מעט רופאים שישאלו אתכם שאלות, וזה טוב. ממש טוב, כי זה מראה על כך שלרופא הזה אכפת מכך שתדעו ושיש לו רצון ללמד אך פגשתי גם בכאלה שכל הזמן "מתקילים" ואם אתם לא יודעים הם לוקחים את זה באופן אישי וקצת יורדים עליכם, בלשון המעטה. אני אומר-
אין מה להתרגש. לקחת את הדברים בפרופורציה וללמוד מכל דבר.
אם יש רופא שלא מוצא חן בעיניכם כי מתנהג אליכם בזלזול, לא מתייחס בכלל וכדו'- אפשר לפנות למשרד הזרים והם יחליפו לכם אותו.

טיפים

לבית החולים יש להצטייד ב:
- מחברת עבה
- עטים רבים (כי אתם הולכים לכתוב הרבה ומי שלא- איך ילמד?)
- סבלנות
- מוטיבציה ורצון ללמוד


לסיכום,

הדרך להיות מטפל יותר טוב, עוברת בסין.
אני קיבלתי מזה המון. ידע באבחון, צמחים, דיקור, טכניקות דיקור וכן- הרחבת אופקים.

אני מאחל נסיעה, שהייה ולמידה פורה לכל המתכוננים לנסוע. ולאלו שלא נוסעים, אם לא השנה אז אולי שנה אחרת ותזכרו-
"מכל מלמדיי השכלתי"- מכל דבר אפשר ללמוד.

אחד הדברים שנוכחתי לראות שם, זה שהרמה של הרפואה הסינית שלנו הישראלים לא רק שלא רעה בכלל אלא אפילו טובה מאוד ולפעמים עולה על זו של הסטודנטים שנמצאים שם בשנה חמישית או שישית. הרמה פה טובה. טובה מאוד. ועל כך תודה תודה להנהלת ומורי הסמינר למסלול.

לבסוף, אחרי 4 חודשים בסין אני יכול לומר שמלבד הרפ' הסינית שלשמה נסעתי-

אין כמו בארץ.

שאו ברכה ו "דרך" צליחה!



שי