יום חמישי, 10 באפריל 2008

"והלך בדרכי ליבך" (קהלת)

את כיווני המקצועי אפשר היה לנחש פחות או יותר כבר מגיל קטן כששיחקתי ב"רופא וחולה" עם חברתי ,כלנית, ב"גן מרים" אלא שזרמי החיים ניווטו אותי למקום קרוב אבל מעט שונה מחלומה של כל אמא פולניה.כמטפל ברפואה סינית אני חי את התיאוריה והפילוסופיה הסינית ומסתכל על דברים ב"עיניים סיניות" אך פקוחות (ופקחיות) קצת יותר בשל היותי בן אדם מאמין שנותן משקל לא פחות רציני וחשוב למקור (ול"מקורות") ממנו אני בא ואליו אני משתייך בסופו של דבר.
ולעניין:
בין אם אתם מטפלים ברפואה משלימה (סינית, לא?), מתעניינים ללמוד אותה או עדיין מתלבטים מה תפקידכם בעולם הזה- בסופו של דבר כל אחד בוחר בדרך ללכת בה. אך השאלה הנשאלת היא: מהי , האם זו הדרך שלי ומתי כבר אגיע ולאן? או כמו שנדנדתי כל טיול משפחתי שיצאנו "אמא, מתי כבר נגיע"?
זה מזכיר לי סיפור דאואיסטי:

תלמיד בא למורו ושאל אותו כמה זמן לוקח להגיע להארה. ענה לו המורה: חודשיים.
שאל התלמיד: ואם אלמד הרבה ואהיה חרוץ ממש? ענה המורה: חצי שנה.
המשיך התלמיד: ואם אלמד יום וליל ללא הפסק? ענה המורה: שנתיים! התעצבן התלמיד ושאל איך זה יכול להיות שככל שהוא לומד יותר כך הוא מתרחק מהמטרה?
ענה לו המורה: כשהעיניים מסתכלות רק על המטרה- לא רואים את הדרך. וההליכה בדרך- זו הדרך להארה.

מעט על "דאואיזם" או "עשייה ללא עשייה" ובתרגום חופשי: זרימה!

דאו, אשר תוכל להגדירו
אינו דאו ניצחי.
שם, אשר תוכל לכנותו
אינו שם ניצחי.

נטול השם הוא מקור ראשיתם של שמים וארץ.
בעלת השם היא אמם של ריבוא הדברים...

שני אלה מוצא אחד להם ושמות נבדלים
יחד הם נקראים תעלומה...
זה השער לכל הנסתרות.

(מתוך "דאו דה צ'ינג", חיבורו של לאו-צֶה)





לָאוֹ-צֶה, אבי תורת הדאואיזם נולד במאה החמישית או השישית לפנה"ס בסין. מתוך התנאים הפוליטיים ששררו אז ומתוך התבוננות בעולם, נולד אחד מזרמי הפילוסופיה החשובים והמרכזיים בסין- הדאואיזם.
הסימנייה הסינית dao מורכבת מהמילה "דרך" ו "אדם". דרך שיש ללכת בה, אך היא מתפרשת כ- שיטה, תורה או אלוהים.
האידיאל של לאו-צה הוא אפס מעשה כלומר, אי התערבות במהלכם הטבעי של הדברים.
אין הכוונה לשבת כל היום בכורסא ולצפות שהמשכורת תגיע או שהידע ינחת עלינו משמיים אלא לתת למצוא את ה"טבע" שלך, לגלות אותו ואז... אז הכל ירוץ ויראה כל כך טבעי כאילו הדברים נעשים מעצמם.

"דאו הוא לנצח אפס מעשה
ובכל זאת אין דבר שאיננו נעשה".
(שָם)

חכמינו אמרו על כך במסכת אבות (ב,א): "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם" ונראה לי שכשאדם בוחר את הדרך שלו אז אין פיתולים, הסתבכויות וזיגזגים אלא דרך ישרה, ברורה ובטוחה. כמו שזכור לזקנים מבינינו המסר מ"דובי דובי דוברמן" שהכי בטוח לחצות בקו ישר. וכמובן, רצוי שהדרך שנבחר נלך בה ביושר ולא בחוסר יושר.

את תורתו, כתב לאו-צה בחיבור שנקרא "דאו דה צ'ינג" (תרגום: הספר על דאו-דֶה).
לפי איך שאני מבין את השירים בקריאתי אותם, התכוון והגיע המשורר לאלוהות ממש כשהדאו מתזדהה עם האלוהים, העל טבעי וה"דֶה" עם הטבעי, ריבוא הדברים. אך ארחיב על כך בפעמים אחרות.

"הפשטות נטולת השם
נטולה כל תאוה.
באפס תאוה באה שלוה
וכל העולם שרוי מעצמו במישרים"
(דאו-דה צ'ינג)

מה שאני מנסה להגיד בעצם זה, שכשעושים את הדברים שטובים לנו, שמרגישים לנו נכון אבל באמת ולא מתוך תשוקות, תאוות ורדיפות אחר דברים שאין בהם מה בכך- או אז מרגישים את השכינה שורה עלינו ויש ברכה בדברים וכל זה מביא לסיפוק והגשמה עצמית.
אני- בחרתי להיות מטפל.

תגובה 1:

עומר אמר/ה...

שושקה עלה והצלח מעלה מעלה בעמלך!
חזק ואמץ!