שלום לכולם!

חבר שהיה בסין הביא לי את המסמך הבא, שחשבתי שיכול מאד לעניין. שווה לקרוא עד הסוף..

מסע בסין! ניר פלורנטין

לימודי הרפואה הסינית במכללת סמינר הקיבוצים מתקיימים במסגרת של כ-4 שנות לימוד. בסיומן, נתונה בידי הסטודנטים אפשרות להתמחות בארץ או בסין. סוף שנה שלישית, המועד מתקרב. סין, אמיתית מאי פעם, מחכה לי.
העניינים תפסו תאוצה. הפרוצדורה של הוצאת הוויזה עברה בקלות יתרה, המזוודה כבר ליד הדלת. בת זוגתי תמכה ,דחפה ועזרה בכל מובן אפשרי. הפרידה ממנה בשדה התעופה הייתה קשה מנשוא.

בייג'ינג:

הנחיתה ב בייג'ינג לא הייתה קלה. הרגשתי כמו חייזר - מעטים היו דוברי האנגלית, והמקומיים הסתכלו עליי כזר לחלוטין ולא ששו לעזור. הם נראו מפוחדים ומובכים כאשר פניתי אליהם בבקשה לעזרה. נאלצתי לפנות לתיירים ובעזרתם הגעתי ליעדי – לעיר צ'נגדו שבמחוז סיצ'ואן. סין מורכבת מ-22 מחוזות, כאשר כל מחוז מאופיין בתרבות שונה, אוכל שונה וניב שונה של השפה הסינית.

צ'נגדו:

מיד עם הגעתי לעיר יצרתי קשר עם האוניברסיטה. לראשונה, נראה אור על פני כאשר נתקלתי במקומיים דוברי אנגלית שקיבלו את פני בחיוך. המשימה הראשונה הייתה לשכור דירה, אולם אם אתה לא דובר את השפה זו משימה בהחלט לא פשוטה. למרבה המזל, סטודנטים רבים לפני כבר נתקלו בבעיה זו ולכן האוניברסיטה ציוותה לי מתורגמן. לאחר שלושה ימי חיפושים מצאנו פאנג ואני את הדירה המיוחלת.
החוויה הלימודית החלה בהרשמה לאוניברסיטה, בדיקת המרצים, תוכן ההרצאות וסקירת המחלקות השונות בבית החולים. בניגוד למה שחשבתי, המחייה מאוד זולה ובמחיר מצחיק של 220$, ניתן למצוא דירה מקסימה, חמימה ומאובזרת (כולל כל התשלומים) ובמרחק של 5 דקות מבית החולים. אם היססתם לרגע, המחיר הוא לשני שותפים. על אף גודלה העצום של העיר, קל ונוח מאוד להתמצות בה. גם חיי הלילה הפתיעו לטובה - הבארים מלאים בתיירים ומקומיים גם יחד, הופעות חיות מידי שבוע, אלכוהול איכותי וזול, וכדי להשלים את האווירה, כמעט בכל בר יש שולחן פול שסביבו מלא בחורות סיניות יפות, ותיירות שבאות להעביר ערב נחמד בחברת זרים מכל העולם שהגיעו ללמוד ולטייל בעיר. משיחות עם תיירים, נוכחתי לדעת שהביקוש למורים לאנגלית בשיאו, ותוך שבוע מצאתי גם עבודה נחמדה שתמלא את שעות הפנאי... לימדתי ילדים בגילאי 5-6 שמילאו את ליבי אושר בכל פעם מחדש. המחנכת, הורתה לי לדבר איתם רק באנגלית והתקשורת איתם הייתה מדהימה. התשלום בעבור השיעורים הספיקו לי למחייה החודשית ( 4 פעמים בשבוע, שעה בכל יום).
הסטאז' בבית החולים היה מעבר לכל הציפיות. בבקרים הייתי לצד הרופאים במחלקות השונות. האבחון שעברו החולים היה עפ"י מיטב הטכנולוגיה והידע של הרפואה המערבית, אולם הטיפול ניתן בעזרת צמחי מרפא סיניים ודיקור. הלמידה הייתה אינטנסיבית, מאתגרת, מהנה והסיפוק מתוצאות הטיפולים היה אדיר. בשעות אחר הצהריים השתתפתי בהרצאות עם מיטב הפרופסורים לרפואה סינית. לאחר סיום הסטאז' ( 4 חודשים), החלטתי להמשיך ולהעמיק בתחום הגניקולוגיה ורפואת ילדים.

טיול והצעת נישואים:

חודש ינואר הגיע ועימו הזמן לחגוג ולנפוש לכבוד ראש השנה הסיני. השנה זו שנת העכברוש- אני יודע שזו לא החיה שהייתם רוצים לראות לצידכם, אך הסינים, מקנים לה ערכים של התמדה, חוכמה ומשפחתיות. ערכים חשובים לכל הדעות! בת זוגתי אושר, הגיעה לבקרני. ארזנו תיקים ויצאנו למסע קצר לספוג את התרבות הסינית. לרגלי הר ה le shan בו חצוב פסל הבודהה הגדול ביותר בעולם, סביב צמחיה עצים ומפלים, נהרות ומקדשים בודהיסטים הצעתי לה נישואין.

את ערב ראש השנה הסיני חגגנו אושר ואני עם הצוות מהאוניברסיטה. הוזמנו לארוחת ערב חגיגית המורכבת מתבשילים של ירקות, בשר ודגים ברוטב חריף סיצ'ואני והרבה bai jiu (יין צמחים סיני)- בדיוק כמו שהסינים אוהבים. בהמשך הטיול הגענו למחוז יונאן- דאלי הינה עיירה של היפים סיניים ותיירים מכל העולם שגרים שם ומחזיקים חנויות, מסעדות ובתי הארחה (להיות במנאלי שבהודו רק באמצע סין וללא ישראלים). משם המשכנו לכיוון "העיר העתיקה lijiang". כשמה כן היא, עיר זו לא שונתה מאז שנבנתה לפני מאות שנים. לאחר מכן נסענו ברכבת של 48 שעות מקונמינג לביג'ינג – מסע ארוך וחוויתי תוך התחברות עם הסינים המקומיים, משחקי קלפים, אלכוהול וספרים. ביקרנו בעיר האסורה, בחומה הגדולה וכמובן, בשווקים ל"קצת" שופינג... סין מומלצת לטיולים לאור יופייה העוצר נשימה , האנשים החביבים והחמים, האוכל המשובח.
התמחות שניה:
לאחר שחזרתי לצ'אנגדו בחרתי להתמקצע במחלקות פדיאטריה (רפואת ילדים) וגניקולוגיה (רפואת נשים) ועברתי לגור עם זוג סינים מדהימים- היא ד"ר בבית החולים -מתמחה ב- jing gui והוא בסוף שנה שביעית בהתמחות של גריאטריה.
תקופה זו הייתה המהנה ביותר בסין. בבית למדתי לבשל אוכל סיני, לומר כמה מילים בסינית וליהנות מחוויה יום יומית של תרבות סינית, ובבית החולים הרופאים ,שאליהם נצמדתי הכירו אותי טוב יותר מיום ליום וידעו מה ללמד אותי ואיך לגרות את מחשבתי בכדי שאמשיך ואעמיק בלימודי. בבית החולים ליוויתי מטופלים מכל המחלקות. פגשתי בחולי לב שטופלו בעזרת תזונה וצמחי מרפא והשיגו תוצאות מדהימות, פגשתי בחולי לחץ דם, שהצליחו לשלוט במצבם אך ורק בעזרת טיפול בעזרת צמחי מרפא. טיפלתי בדיקור בילדים בני שנה ומבוגרים בני שבעים. למדתי על מחלת הסרטן ועל השילוב הכל כך מוצלח בין כימותרפיה לצמחים. למדתי על מרקם היחסים העדין שבין מטפל למטופל. למדתי מצד אחד להיות רגיש, פתוח ולקבל את המטופל כמו שהוא, ומצד שני לדעת להעיר ולתקן אותו כאשר אורח חייו מזיק לבריאותו. לאור הידע העצום שרכשתי בסין, התעוררה בי תשוקה לחזור לארץ וליישם את כול הידע הזה. אך בכל יום שעבר למדתי יותר ויותר לכן חזרתי בכל בוקר לכיסא הקטן שליד הרופא בבית החולים וראיתי מקרים חדשים, מטופלים חדשים ודרכי טיפול שונים אצל כל רופא ורופא.
האדמה רועדת:
"תודה רבה על הדאגה אני בסדר גמור..." כך רשמתי לחברי לאחר שרעידת אדמה 8.2 בסולם ריכטר פקדה את סין והותירה הרס, אימה וכאב על מיליוני התושבים. ביומני, רשמתי את שעבר עלי: "רעידת האדמה הייתה לפני יומיים, מספר דקות לפני שהתחילה הרצאה ב- xin ling hotel בשעה שתיים בצהרים. הרעידה הייתה מאוד חזקה, וגרמה לנזקים כבדים לעיר ולמלון בו שהינו. בהתחלה, הסתתרנו מתחת למשקופים אך כשראינו שהבניין מתפרק וקירות נשברים ברחנו מהבניין לכביש. אלפים מכל רחבי צ'נגדו נשארו מחוץ לבתיהם עד עכשיו. מאז הרעידה הגדולה ישנן המון רעידות קטנות כל שעתיים. מאחר ואני מתגורר בקומה השביעית מרגישים כל רעידה וזה אומר "מפחיד". לאחר מספר שעות, כאשר הבנתי שזה לא ייגמר ברעידה אחת והשמועות היו "להתכונן לעוד רעידה גדולה", ארזתי את חפצי היקרים ביותר כאשר תוך כדי הבניין בו אני מתגורר נע מצד לצד כמו לולב ברוח ויצאתי החוצה עם שק שינה לישון ברחבת האוניברסיטה יחד עם עוד אלפי סינים ותיירים. נאמר לנו כי הרעידות הקטנות הם בעצם "after shock" וכי הם ימשכו בימים הקרובים ולכן אין לנו מה לדאוג. האמת, כבר התרגלנו לתזוזת האדמה מתחתינו ולא הייתה לנו יותר מידי ברירה, אלא להתפלל שלא תהיה עוד אחת... כוחות החילוץ עובדים יום וליל על מנת לחפש עוד ניצולים מתחת להריסות ואת האזרחים מפנים מהעיר לאזורים רגועים יותר. להרגיש את הרצפה "רוקדת" כשאתה בקומה השביעית, לא היתה חוויה מהנה במיוחד ולוקח לנו זמן לעכל את גודל האסון. מקווה שהסיוט יגמר בקרוב". כך תיארתי את החוויה, כאשר מימדי האסון ממשיכים להתגלות כגדולים יותר מיום ליום.

אפילוג:

איך אפשר לסכם תקופה שכזו???
בסין למדתי המון. הלימודים היו מאוד אינטנסיביים ומעשירים כמו גם תמכו בעיצוב האישיות שלי כמטפל. פגשתי המון מטפלים בסין וכולם מסכימים על דבר אחד - סין גורמת לך להבין בדיוק איזה סוג מטפל אתה רוצה להיות.
בסין חליתי מאוד (וחשבתי לחזור לארץ בעקבות זה) אך החלמתי במהרה בזכות הטכנולוגיה הרפואית והטיפול המסור של הרופאים בדיקור וצמחי מרפא.
בסין הכרתי חברים מקומיים שפתחו בפני עולם שלם ואחר לחלוטין מכל מה שאני כ"מערבי" מכיר- דרך מחשבה שונה, צורת אהבה שונה, פתיחות שונה, היסטוריה שונה מזו שאנו למדים. בסין התאהבתי באוכל הכי טוב שיש כמו שרמון תמיד אמר לי (:
בסין פחדתי על חיי. ראיתי עוצמה של מיליוני סינים שתרמו מעצמם ומממונם לטיפול ושיקום נפגעי רעש האדמה, שאיגדו כוחות ועשו את הבלתי אפשרי (השיקום הכי מהר שקיים איי פעם... אחרי רעידת האדמה נוצרו 7 מליון פליטים ולמעלה מ- 50,000 הרוגים).
אספתי מספר דברים שיש רק בסין:

רק בסין מישהו יעבור מולך ברחוב ויירק לך ליד הרגל, וזה בסדר!
רק בסין יכסו את התינוק בעשר שכבות אך ישאירו את הטוסיק שלו חשוף ולא מכוסה, בכדי שיוכל לעשות את צרכיו בכל עת..
רק בסין כאשר תאמר למקומי מילה באנגלית הוא לא יבין כלום, אך אם תכתוב לו באנגלית- הוא מייד יבין!
רק בסין חושבים שאם אתה ישראלי\יהודי אז אתה חכם ("hooo isale smart"...) תרגום- הווו ישראלי ...חכם, איינשטיין, קרל מרקס...
רק בסין לא תוכל לסבול את האוכל בשבוע הראשון אך אחר כך, תתמכר לחריף.
רק בסין יש בבית החולים יותר דליים עם מים כדי שירקו בתוכם מאשר פחי אשפה.
רק בסין אנשים יביאו איתם את הצואה שלהם מהבית כדי שהרופא יראה אותה (כן אני יודע שעכשיו אתם עושים פרצוף של איכס איזה גועל..)
רק בסין הרופא באמצע תשאול המטופל יוציא את ליחתו לחתיכת נייר או יעשה גראפס !
רק בסין לובשים שרוולונים כדי לשמור על שרוולי הידיים נקיים.
רק בסין פותחים מקרר בקיוסק ומוצאים ממנו קולה חמה.
רק בסין אופנועים נוסעים על המדרכה והולכי הרגל הולכים על השוליים.
רק בסין יעשו הפגנה של מאות אנשים שיקראו "סין הגדולה והחזקה", כי חוץ מזה אסור להם להפגין על שום דבר אחר.

הבטחתי לעצמי לחזור לסין בקרוב, ללמוד עוד, ליהנות עוד ולחוות עוד מהתרבות, האוכל, ולימודי הרפואה.
אני חייב לומר תודה ענקית לרמון וולמן ולטל בלו מורי (ממכללת סמינר הקיבוצים) שליוו אותי באופן צמוד במשך כול התקופה בסין, שתמכו, עזרו וענו על כול שאלה או בקשה לאורך הדרך והראו לי שמורה טוב הוא מורה לחיים.

ניר פלורנטין.